פסק-דין בתיק ת"ק 000984/03

פסק דין זה ניתן בהמשך לדיון אשר התנהל במעמד הצדדים ביום 2.3.03.

התובע טען בכתב תביעתו, כי ביום 8.5.02 הנתבעת מס' 1, בעלת הרכב הפוגע, פגעה ברכבו של התובע מאחור וכן טען, כי אין לתובע  הידיעה או היכולת לדעת מה היו הנסיבות שגרמו לתאונה אשר הביאו לידי הנזק וכי הנזק נגרם ע"י נכס של הנתבעת אשר היה בשליטתה של הנתבעת בשעת הנהיגה ברכב וכי נראה כי אירוע התאונה מתיישב יותר עם המסקנה כי הנתבעת לא נקטה זהירות כאמור.

בסעיף 6 בכתב התביעה טענות בעלות אופי משפטי ובסעיף 7 בכתב התביעה טענה בנוגע לגובה הנזק, בסך של 5,185 ש"ח, כאשר עיקר התביעה הנו בגין הפסד ימי עבודה לתובע, אובדן וביטול זמנו של התובע עקב הצורך לטפל ברכב הנפגע ובסה"כ 3,000 ש"ח בגין הנזק הנ"ל.

בסעיף 8 בכתב התביעה טענה, לפיה, התובעת הודתה לאחר האירוע, כי היא אחראית לתאונה, אולם לאחר מכן היא חזרה בה מהודאתה.

אין בכתב התביעה עובדות נוספות מעבר לכך, אלא קביעה עובדתית מרכזית אחת, לפיה, הרכב הפוגע פגע ברכב הנפגע מאחור.

הנתבעת הגישה יחד עם הנתבעת מס' 2, חברת סהר החברה לביטוח בע"מ, כתב הגנה ובו נטען, כי ביום 8.5.02 נסע רכב הנתבעת בנתיב הימני ברח' חיים לבנון, באזור רמת אביב בתל-אביב ולפתע כאשר רכב הנתבעת הגיע בסמוך לפנייה ימינה, הגיח רכב התובע משמאל לרכב הנתבעת אשר סטה לנתיב נסיעת רכב הנתבעת והחל לפנות ימינה לפני הרכב של הנתבעת ובלם בפתאומיות לפני מעבר חצייה וכתוצאה מכך ארעה התאונה.

בסעיף 5 בכתב ההגנה טענה חילופית, לפיה, הנזקים אשר נטענים אינם משקפים ואינם עומדים ביחס סביר לנזקי הרכב התובע כתוצאה מאירוע התאונה.

כמו כן, מוכחש הנזק בגין שכ"ט שמאי מאחר והתובע צריך לפנות לחברת הביטוח אשר ביטחה את הרכב התובע ולקבל ממנה פיצוי בגין שכ"ט השמאי.

כמו כן הוכחש הנזק בגין אבדן ימי עבודה, אבדן וביטול זמנו של התובע, מאחר והתובע לא הוכיח נזקיו אלו באמצעות קבלות.

אכן לא הוכח הנזק בגין אבדן ימי עבודה וכן אבדן וביטול זמנו של התובע ובוודאי שלא הוכח נזק בגובה של 3,000 ש"ח וכל זאת כאשר הנזק הישיר אשר נגרם לרכב מגיע לסך של 1,818 ש"ח בלבד.

לאור זאת, הנני דוחה על הסף את תביעת התובע לאבדן ימי עבודה וכן אבדן ביטול זמנו של התובע.

התובע לא פרט טענות עובדתיות ברמה הנדרשת בכתב תביעתו, אלא טען טענה אחת ויחידה, לפיה, הרכב של הנתבעת פגע בו.

התובע העיד במהלך החקירה אשר התנהלה ביום הדיון, כי הוא הגיע לרמזור ועצר מאחר והיה צריך לפנות ימינה ואחרי מספר שניות הנתבעת נכנסה ברכבו מאחורה.

הנתבעת העידה במהלך הדיון אשר נערך במעמד הצדדים, כי היא נסעה ברח' חיים לבנון בנתיב הימני במהירות של 20 קמ"ש, כאשר רכב פתאום פנה לנתיב שלה ובלם בבת אחת.

כמו כן היא הוסיפה והעידה, כי היא נבהלה מאוד מאחר והיתה בחודש השמיני להריונה ולנוכח מצבה הזמינה עבורה אמבולנס וזאת בניגוד לעדות התובע,לפיה, האמבולנס הגיע עבורו.

נציג חברת הביטוח, הנתבעת מס' 2 טען, כי אין התייחסות בכתב התביעה לכך שהתובע עצר את רכבו ובנוסף לכך טען, כי אין רמזור, אלא אור מהבהב לכלי רכב באותה פינה.

התובע חזר וטען, כי אכן במקום רמזור וכי קיים נתיב אחד בלבד.

הנתבעת העידה, כי יש מקום לשני נתיבים באותו מקום.

הנני מוצא את עדותה של הנתבעת כמהימנה בעיני ויש לציין לזכותה, כי בכתבי הטענות אשר הוגשו על ידה פרוט רב יותר בהתייחס לעובדות אודות התאונה תוך התייחסות לתיאור של המקום ואילו נעדרת כל התייחסות לכך בכתב התביעה אשר הוגש ע"י התובע.